במהלך הטיפול

במשך כ-10-12 ימים, תגיעי למרפאה כל יומיים-שלושה (ולקראת הסוף כל יום) לבדיקת דם ואולטרסאונד וגינלי. המטרה: לוודא שהזקיקים גדלים בצורה אחידה ושרמות ההורמונים בדם עולות בקצב תקין.

אחרי הבדיקה, הצוות הרפואי מפענח את התוצאות ומחליט על המשך הטיפול. בשעות הצהריים/אחר הצהריים תקבלי הודעה או טלפון עם הנחיות: האם להמשיך באותו מינון? לשנות? או להוסיף זריקת "מעכב" (צטרוטייד/אורגלוטרן) למניעת ביוץ מוקדם?

ההורמונים גורמים לשחלות להבשיל כמה זקיקים (שלפוחיות) במקום אחד. בכל זקיק מבשילה ביצית.

רמות האסטרוגן עולות משמעותית. זה יכול להשפיע על ההרגשה.

אולטרסאונד ובדיקות דם כל 2-3 ימים כדי לעקוב אחרי ההתפתחות ולהתאים מינונים.

במרכזי בריאות האישה בקהילה או בבית החולים. ⚠️ חשוב: ודאי שיש לך הפניות מוכנות מראש במערכת! בלי הפניה, המרפאה בקהילה לא תוכל לקבל אותך לבדיקה.

לפעמים נדרש אישור מהקופה או התחייבות כספית מראש. כדאי לברר את זה כבר בתחילת הסבב.

בדיקות מעקב נעשות בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות (7:00-9:00). להגיע עם הפניה ותעודת זהות.

חלק מהמרפאות מבצעות בדיקות גם בימי שישי - כדאי לברר מראש. אם יום המעקב נופל על שבת/חג כשהמרפאות בקהילה סגורות - הרופא יפנה אותך לביצוע הבדיקה במוקד חירום או בבית החולים. רק ודאי מראש שאת יודעת לאן להגיע.

1-3 זריקות ביום, בדרך כלל בבטן או בירך. אחרי כמה ימים זה נהיה שגרתי.

הזריקות צריכות להיות בערך באותה שעה כל יום. להגדיר תזכורת!

3-6 ביקורי ניטור במרפאה. לרוב בשעות הבוקר המוקדמות.

השחלות גדלות - זה נורמלי. ללבוש בגדים נוחים ולא צמודים.

שינויים במצב הרוח זה צפוי. ההורמונים משתוללים - זה לא את.

דומה להרגשה לפני מחזור, אבל יותר חזק.

הגוף עובד קשה. לנוח כשאפשר, לא להעמיס על עצמך.

כשהזקיקים בגודל המתאים, הרופא יורה לך להזריק את זריקת הביוץ (אוביטרל/דקפפטיל). זריקה זו מפעילה טיימר ביולוגי של 34-36 שעות בדיוק עד למועד השאיבה שנקבע לך. זהו המבחן החשוב ביותר: חובה להזריק בדיוק בדקה שנאמרה לך. איחור או הקדמה עלולים לגרום לביוץ מוקדם ולפספוס השאיבה כולה.

ברגע שקיבלת הוראה לזריקת ה"טריגר", גם בן הזוג נכנס לכוננות (במידה ורלוונטי): עליו להימנע משפיכה בין 2 ל-5 ימים לפני השאיבה. (פחות מיומיים = ספירה נמוכה; יותר מ-5 ימים = איכות ירודה).

עליו להגיע איתך ביום השאיבה לתת דגימה טרייה. הזכירי לו להכין תעודת זהות!

הזריקה חייבת להיות בשעה המדויקת שהרופא/ה קבע/ה. לא לפני ולא אחרי.

Ovitrelle, Pregnyl, או Decapeptyl - תלוי בפרוטוקול שלך.

השאיבה תהיה בדיוק 34-36 שעות אחרי הזריקה. לתאם הכל מראש.

לבדוק שיש את הזריקה, שהיא בטמפרטורה הנכונה, ושיודעים איך להזריק.

שעון, אזעקה בטלפון, בן זוג שמזכיר - כל מה שעובד.

לסדר חופש מעבודה, הסעה (אסור לנהוג אחרי הרדמה), ומנוחה.

עליו להימנע משפיכה בין 2 ל-5 ימים לפני יום השאיבה. (פחות מדי = ספירה נמוכה; יותר מדי = תנועתיות נמוכה).

הוא יצטרך לתת דגימה טרייה במעבדה בזמן שאת בחדר הניתוח/התאוששות. חובה להגיע עם תעודת זהות!

אם יש חשש שלא יצליח לתת דגימה ב"זמן אמת" (זה קורה ונורמלי!), אפשר ורצוי להגיע כמה ימים קודם ולהקפיא מנת גיבוי ("Back-up").

צום מלא (אוכל ושתייה) של 6-8 שעות. הגיעי בבגדים נוחים וללא תכשיטים.

בזמן שאת מתארגנת, בן הזוג נותן דגימת זרע במעבדה. חובה להביא תעודות זהות של שניכם!

את יכולה להיות רגועה - מנת הזרע שלך כבר מחכה במעבדה מהשלב הקודם.

הפרוצדורה מתבצעת בחדר ניתוח תחת הרדמה כללית קצרה (ישנה עמוק) ונמשכת כ-15-20 דקות.

הרופא/ה שואב/ת את הנוזל מהזקיקים דרך הנרתיק (ללא חתכים בבטן). לא תרגישי כלום.

שעתיים של מנוחה והשגחה בבית החולים.

ייתכנו כאבי מחזור קלים או דימום קל - זה נורמלי.

להגיע עם מלווה שיחזיר אותך הביתה (אסור לנהוג אחרי הרדמה!).

בזמן שאת נחה, האמבריולוגיות במעבדה מאתרות את הביציות ומפגישות אותן עם הזרע.

למחרת בבוקר תקבלי את הטלפון המיוחל: "כמה הפריות יש?" (כמה עוברים נוצרו).

לפעמים נשאבות פחות ביציות ממה שציפינו, או שהזקיקים ריקים. זה מאכזב מאוד, אבל לא אומר שהכל אבוד.

הרופא/ה יסביר מה קרה ומה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה - שינוי פרוטוקול, מינונים, או גישה אחרת.

תגובת השחלות משתנה ולא תמיד ניתן לחזות אותה. תני לעצמך לעבד ולהתאבל.

הביציות מופרות בזרע. IVF רגיל או ICSI (הזרקת זרע ישירות לביצית).

בודקים כמה ביציות הופרו בהצלחה. לא כל ביצית מופרית.

העובר התחלק ל-6 עד 8 תאים. זהו סימן מצוין שההפריה הצליחה ושהעובר חיוני וגדל בקצב תקין. רוב ההחזרות מתבצעות בשלב זה.

העובר כבר מכיל מאות תאים והתחיל לקבל צורה שמוכנה להשתרשות. לא כל עובר שורד במעבדה ליום 5, ולכן אלו שכן - נחשבים בעלי סיכוי גבוה במיוחד.

המעבדה מעדכנת בדרך כלל ביום 1 ולפני ההחזרה. אפשר להתקשר לשאול.

להמשיך לנוח, לאכול טוב, ולעשות דברים שמרגיעים אותך.

לא כל ביצית הופכת לעובר איכותי. זה תהליך טבעי של סינון.

לשתות כליטר מים כשעה לפני ההחזרה. השלפוחית המלאה "מיישרת" את הרחם ומאפשרת לרופא לראות באולטרסאונד בדיוק איפה להניח את העובר.

להמשיך עם הפרוגסטרון כמו שהרופא/ה הורה/תה. זה קריטי.

לנשום, להאמין. הרבה נשים מספרות שזה רגע מרגש ויפה.

הרופא/ה עוקב/ת אחרי הצינורית במסך בזמן אמת.

צינורית דקיקה דרך צוואר הרחם. לא כואב - אולי קצת לא נוח. לוקח דקות ספורות.

רואים באולטרסאונד שהעובר במקום הנכון. זהו!

אם נוצרו עוברים איכותיים נוספים שלא הוחזרו - הם מוקפאים ונשמרים עבורך לסבבים הבאים (כדי שלא תצטרכי לעבור שוב שאיבה).

10-30 דקות שכיבה במרפאה. אין צורך במנוחה ממושכת אחר כך.

אפשר לחזור לפעילות רגילה. להימנע מספורט אינטנסיבי ומאמץ כבד.

להמשיך עם כל התרופות בדיוק כמו שנקבע. הכי חשוב!

הרופא/ה יתן/תתן לך הנחיות מדויקות להמשך הטיפול (נרות/זריקות פרוגסטרון). הקפידי לבצע אותן בדיוק - זה מה שמחזיק את הרירית ואת ההריון!

גם אם יש דימום קל - לא להפסיק תרופות בלי אישור מהרופא/ה. רק הם מחליטים.

בדיקת דם להריון (Beta-hCG) מתבצעת 12-14 ימים אחרי ההחזרה. המרפאה תקבע את התאריך המדויק.

ההורמונים של הטיפול (אוביטרל) יכולים לתת תוצאה חיובית שגויה ("False Positive") ולשבור את הלב סתם. חכי לבדיקת הדם האמינה.

בדיקה מוקדמת מדי יכולה להראות שלילי כוזב (העובר עוד לא מייצר מספיק הורמון) או חיובי כוזב (שאריות מזריקת הטריגר).

אם הכל הולך כמו שצריך, העובר נצמד לדופן הרחם ומתחיל להתפתח.

רמות הפרוגסטרון גבוהות (מהתרופות). זה יכול לגרום לסימפטומים דמויי הריון או מחזור.

הסימפטומים של הריון מוקדם זהים לתופעות הלוואי של התרופות. לא לנתח כל עקצוץ - זה לא מעיד על כלום.

לעבוד, לצאת, להיפגש עם חברות. הסחת דעת עוזרת מאוד.

זה קשה. להרשות לעצמך לפחד, לקוות, ולהרגיש מה שמרגישה.

לדבר עם מישהו שמבין - בן זוג, חברה, קבוצת תמיכה.

פסיכולוג/ית או יועצ/ת המתמחה בפוריות. הרבה מרפאות מציעות בחינם.

בדיקת דם שמודדת את הורמון ההריון. מדויקת יותר מבדיקה ביתית.

בדרך כלל 10-14 יום אחרי ההחזרה. המרפאה קובעת את התאריך המדויק.

התוצאות מגיעות באותו יום או למחרת. לוודא שיש לך תמיכה סביבך.

זה רק ההתחלה. תהיה בדיקת Beta שנייה אחרי יומיים לוודא שהערך עולה.

לא להפסיק שום דבר! הפרוגסטרון נמשך עד שבוע 10-12.

בשבוע 6-7 רואים שק הריון ופעימות לב. זה הרגע האמיתי.

אין מילים שיכולות להקל. תרשי לעצמך להתאבל, לכעוס, לבכות.

המרפאה תנחה מתי ואיך להפסיק. המחזור יגיע בדרך כלל תוך שבוע-שבועיים.

להיעזר במי שאוהב אותך. לשקול ליווי מקצועי. את לא לבד.

הרופא/ה ידון/תדון איתך על מחזור הבא כשתהיי מוכנה. אין לחץ.

אבל אנחנו עדיין ב"בקרת איכות" - יש עוד כמה שלבים חשובים.

לרוב תתבקשי לחזור על בדיקת הדם כעבור יומיים, כדי לוודא שערך הבטא עולה ("מכפיל את עצמו"). זה הסימן שההריון מתפתח תקין.

נקבע לשבוע 6-7 להריון. זה הרגע שבו באמת רואים שק הריון ודופק.

לא להפסיק את התמיכה ההורמונלית (נרות/זריקות) על דעת עצמך! ממשיכים לקחת אותה עד שבוע 9-12, בהתאם להוראת הרופא.

זה רגע לא פשוט. מותר להיות עצובה, לבכות, ולהרגיש את מה שמרגישה.

הרופא ינחה אותך להפסיק את התמיכה ההורמונלית. הווסת תגיע לרוב תוך 3-5 ימים לאחר מכן.

החדשות הטובות הן שהסבב הבא ("החזרת מוקפאים") פשוט וקל הרבה יותר, ללא זריקות גירוי ושאיבה וללא הרדמה.

קובעים תור לרופא לשינוי פרוטוקול ולהתחלת סבב חדש.

לאחר כישלונות חוזרים, כדאי לשקול בדיקות מתקדמות שיכולות לגלות גורמים נסתרים.

הרופא ילמד מהתגובה של הגוף שלך להורמונים ומהאיכות של העוברים, וידייק את הפרוטוקול לסבב הבא כדי להגדיל את הסיכויים להצלחה. את בדרך הנכונה.

אין צורך לעבור שוב את שלב הסטימולציה עם כל הזריקות היומיות.

אין פרוצדורה של שאיבת ביציות ואין הרדמה.

בדרך כלל 2-3 ביקורים בלבד לבדיקת עובי הרירית.

הגוף לא עובר את התהליך האינטנסיבי של ייצור ביציות מרובות.

לוקחים אסטרוגן (כדורים/מדבקות) כדי לבנות רירית עבה ומוכנה לקליטת העובר.

אולטרסאונד לבדיקת עובי הרירית. כשהיא מוכנה (בדרך כלל 7-8 מ"מ ומעלה) - עוברים לשלב הבא.

מתחילים פרוגסטרון (נרות/זריקות) כ-5 ימים לפני ההחזרה להכנת הרירית לקליטה.

ביום ההחזרה, המעבדה מפשירה את העובר. רוב העוברים שורדים את ההפשרה בהצלחה.

ההחזרה עצמה זהה להחזרה רגילה - 5-10 דקות, בלי הרדמה, עם שלפוחית מלאה.

אחרי ההחזרה - שוב תקופת המתנה של כשבועיים ובדיקת בטא.